שאלה זו, האם אלמנט עיצובי הוא טרנד חולף או יצירה שתתקיים לאורך זמן, מעסיקה רבות את המעצב הגרפי. כיצד ניתן ליצור עיצוב עדכני, חדשני ורלוונטי, מבלי שיהפוך ל"טרנד טרחני" שיצא מן האופנה במהרה? במאמר זה, ננסה לבחון את הדילמה הזו לעומק. טרנדים נובעים מהרצון להתחדש, להיות ייחודיים ומיוחדים. אולם, ברגע ש"הגל שוטף את כולם", אותן סיבות שבגינן רצינו להיות טרנדיים הופכות אותנו לחלק מהזרם המרכזי, לבנאליים וחסרי ייחוד. לכן, לעיתים קרובות נדרש פרספקטיבה של זמן כדי להבחין בין טרנד לחזון עיצובי מתמשך. כמעצבים, עלינו להיות מודעים לדרישות השוק המשתנות ולגשת לכל פרויקט עם עדכניות. יחד עם זאת, אם נשלב את המודעות הזו עם סגנוננו האישי הייחודי, נוכל לרומם את היצירה מעל לרוח הזמן, ולאפשר לה לחיות שנים רבות במרחב הוויזואלי מבלי להיתפס כארכאית או טרנדית יתר על המידה. לשם כך, המעצב נדרש למצוא את "קולו הפנימי" – את חתימת ידו הייחודית. חשוב לזכור: עיצוב שנראה כחיקוי של עבודות קודמות, ומשתנה בניואנסים קטנים בלבד, עלול לפגוע בחוויית המותג. במקום לשרת את הלקוח, הוא עלול לעשות את ההפך הגמור. במקום שהלקוח ימצא ויבין את הייחודיות של המותג שלו (הבידול), הוא יישמע, ייראה וייקרא בדיוק כמו המתחרים, וזה מצב שיש למנוע בכל מחיר. מציאת הסגנון האישימציאת הסגנון האישי היא משימה קשה וחמקמקה. יש מעצבים שמגיעים אליו לאחר שנים של עבודה קשה, ניסיונות אינספור ותסכול רב, ויש כאלה שחווים הארה פתאומית. דבר אחד ברור: טאץ' אישי עם סגנון ייחודי – שכרו בצידו. הוא מבטיח בידול, זיהוי ומוניטין. אז איך משלבים בין הסגנון הייחודי של המעצב לבין קווים עיצוביים עדכניים המוכתבים מבחוץ, מבלי שהעיצוב יהפוך לטרנד חולף? האמנות של האיזון: כמעט כמו בישולהתשובה טמונה ביכולת של המעצב לקחת את הקו העיצובי האישי שלו ולשלב אותו עם הטרנדים העדכניים ורצונות הלקוח. ניתן לדמות זאת לתבשיל: הוא מורכב מתבלינים שונים, במינונים מדויקים, אך טעמו הסופי משקף את המגע הייחודי של השף שבישל אותו. איזון הוא המפתח; חריגה לכאן או לכאן תורגש מיד. זו בהחלט הליכה על "חבל דק". לרוב, הלקוח פונה למעצב בזכות אותו טאץ' אישי שזיהה בו והתחבר אליו. לכן, חשוב להיות מוכנים לכך שהיצירה הסופית תבטא את רצונותיו וטעמו של הלקוח, ולא תמיד תשקף במאת האחוזים את שאיפותיו הסגנוניות והעדכניות של המעצב. עם זאת, תפקידנו כבעלי מקצוע הוא לשאוף, לכוון ולייעץ, ולוודא שקולנו המקצועי יישמע. על המעצב לקחת את הנקודות העקרוניות בלבד מתוך הטרנדים (למשל, שימוש בצבעים אחידים, הימנעות מהצללות מורכבות וכו'), ולשלב אותן בתוך היצירה כקווים מנחים. את "תוכן היצירה", את "נשמתה", יש ליצוק באמצעות סגנונו האישי הייחודי. אם נחזור לאנלוגיית הבישול, תפקידו של הלקוח לכוון אותנו כמה מלח לפזר מעל התבשיל, לא כיצד לבשל את התבשיל עצמו. לסיכוםמעצב מקצועי חייב להיות בעל מניפה רחבה המשלבת:
שילובם של שלושת המרכיבים הללו יבטיח שרידות מקצועית לשנים רבות בשוק מתפתח ודינמי. אומנם, כל האמור לעיל לא מבטיח "גן של שושנים" בכל יצירה, אך סיפוק אישי – בוודאי שכן, ולעיתים קרובות זה שווה יותר מכל סכום כסף. בהצלחה! |