מציאת הסגנון האישי

האם אלמנט עיצובי הוא טרנד חולף או שמא נולד כדי לתקוע יתד ולהישאר למשך זמן רב? כיצד ניתן לעצב בסגנון עדכני מבלי שזה יחשב לטרנד טרחני? שתי שאלות חשובות המעסיקות את המעצב הגרפי בבואו ליצור פרוייקט חדש. ננסה לבחון אותן בפוסט זה.

טרנד עוסק ברצון להתחדש, להיות עדכניים ייחודיים ומיוחדים, אבל מבלי משים ברגע שהגל שוטף את כולם - אותם סיבות שבגינן רצינו להיות טרנדים הפכו אותנו לבנאליים חסרי ייחודיות הנעים עם הזרם ולכן הרבה פעמים נדרש שיחלוף זמן כדי לבחון שאלה זו. 

עם זאת, למרות שכדי להיות רלוונטי למעצב אין ברירה, אלא לגשת לפרוייקט עם מודעות ועדכניות לדרישות השוק, אם ישכיל לשלבו יחד עם סגנונו האישי יוכל לתעל את היצירה מעל לרוח הזמן ולאפשר לה לחיות הרבה יותר שנים במרחב מבלי להיחשב טרחני, ארכאי או טרנדי. לשם כך הוא נדרש למצוא את קולו הפנימי במילים אחרות את סגנונו האישי.

כדאי לקחת בחשבון שברגע שעיצוב נראה כמו משהו שאחרים כבר עשו לפני ושונה רק בניואנסים קטנים בלבד - יש בו משום פגיעה בחווית המותג ובמקום לשרת את הלקוח הוא עלול לעשות בדיוק ההפך. במקום שהלקוח ימצא ויבין את הייחודיות של המותג שלו (בידול), הוא נראה, נקרא ונשמע כמו המתחרים ודבר כזה אסור שיקרה!
 

מציאת הסגנון האישי למעצב קשה מנשוא וחמקמקה כאדוות הגלים. יש שמגיעים אליו לאחר שנים של עבודה רבה, ניסיונות אינספור והמון תסכול יש שמגיעים אליו מתוך הארה פתאומית. דבר אחד ברור ולא משנה כיצד הגיע המעצב לסגנון המזוהה עימו - טאצ’ אישי עם סגנון ייחודי - שכרו בצידו.
 

אם כך, נשאלת השאלה כיצד ניתן לשלב בין הסגנון הייחודי של המעצב לבין קווים עיצוביים עדכניים המוכתבים מבחוץ מבלי להפוך את העיצוב לטרנד חולף?

מכיוון שלרוב הלקוח פנה למעצב בשל אותו טאצ’ אישי שהוא זיהה אצל המעצב ואליו התחבר, צריך לדעת ולהיות מוכנים לכך שהיצירה הסופית תבטא את רצונותיו וטעמו של הלקוח ולא תמיד זה יביא לידי ביטוי במאת האחוזים את שאיפותיו של המעצב גם בסגנונו וגם בעדכניותו עם זאת, עלינו לשאוף, לכוון ולייעץ כבעלי מקצוע ולדאוג שקולנו ישמע.

התשובה לשאלה זו לרוב נמצאת ביכולת של המעצב לקחת את הקו העיצובי האישי ולשלב אותו יחד עם התכתובות העדכניות ורצונותיו של הלקוח. הדבר דומה במידה רבה לתבשיל המורכב מתבלינים במינונים שונים אך מדוייקים, כשטעמו הסופי מביא לידי ביטוי את המגע הייחודי של אותו שף שבישל אותו. לשם כך נדרש איזון. חריגה לכאן או לכאן תורגש מיד כך שהליכה על חבל דק זו בהחלט אמירה שיש בה מן האמת.

על המעצב לקחת את הנקודות העקרוניות בלבד (כגון שימוש בצבעים אחידים, ללא הצללות וכו’) ולשלבם בתוך היצירה כקווים מנחים ואת תוכן היצירה ליצוק באמצעות סגנונו האישי. אם נשתמש באנלוגיית הבישול, תפקידו של הלקוח לכוון אותנו כמה מלח לפזר מעל התבשיל ולא כיצד לבשל את התבשיל.  

לסיכום.

מעצב מקצועי חייב להיות בעל מניפה רחבה המשלבת ידע עדכני בדרישות השוק, גמישות מחשבתית מול הלקוח וסגנון ייחודי אישי שפיתח עם הזמן. שילובם של השלושה יוכל להבטיח שרידות מקצועית לשנים בשוק מתפתח ודינאמי. אמנם כל האמור לעיל לא מבטיח גן של שושנים ביצירה, אבל סיפוק אישי בוודאי שכן ולעיתים זה שווה יותר מכל כסף שבעולם….בהצלחה!